החלטה בתיק ת"א 48144-08-11

בעניין: עיקול זמני ועיכוב יציאה מן הארץ

1.         התובעת היא חברה ציבורית אשר בבעלותה חנויות ואולמות תצוגה של תכשיטים ומזכרות הנמצאות בששה מקומות בארץ לרבות ירושלים.

2.         הנתבע 1 (להלן: "מקס") והנתבעת 2 (להלן: "ניקול") הם בעל ואישה. הנתבעת 3

(להלן: "החברה") היא חברה שהוקמה בחודש פברואר 2011 על ידי ניקול ואשר עוסקת במתן שירותי קרקע לתיירים המגיעים לישראל מחו"ל. ניקול היא הבעלים והמנהלת הרשומה היחידה של החברה. ניקול היא סוכנת נסיעות מדופלמת.

3.         במהלך חודש יוני 2011 פנה מקס אל מנהל השיווק של התובעת מר פנחס רוזנטל

(להלן: "פנחס") בהצעה לשיתוף פעולה עסקי בכל הנוגע לקבוצות תיירים שהחברה מתכוונת להביא מתורכיה בשיתוף פעולה עם חברת התיירות הרוסית טאז. אין מחלוקת כי הושגה הסכמה לפיה בתקופה מיום 10/8/11 ועד 10/10/11, תביא החברה את התיירים להם היא נותנת שירותי קרקע לחנות של התובעת בירושלים ובתמורה תקבל החברה עמלה עבור כל תייר שיגיע לחנות, 20% פלוס מע"מ מסכום המכירות של התובעת לתיירים ומימון ארוחת צהריים לתייר במסעדת התובעת. לגבי יתר מרכיבי ההסכם, שאין מחלוקת כי נכרת בעל פה, ישנה מחלוקת. התובעת טוענת כי גובה העמלה בגין כל תייר הינו 50 דולר בצירוף מע"מ ואילו הנתבעים טוענים כי גובה העמלה הוא 70 דולר בצירוף מע"מ. התובעת טוענת כי היא זכאית לקזז 10% עמלת מדריכים מסך מכירות המזכרות ואילו הנתבעים טוענים כי סוכם על תשורה למדריכים בסך של 10%.

4.         אין מחלוקת כי במסגרת ההסכמה הנ"ל העבירה התובעת לחברה, הן במזומן והן בתשלום , לנותני שירותים סך של 112,211 דולר וכן העמידה ערבות בנקאית בסך של 50 אלף ש"ח למשרד הפנים. התובעת טוענת כי הסכום הכולל אותו העבירה הוא 116,329 דולר (סעיף 36 לכתב התביעה).

5.         אין מחלוקת כי ההסכם בין הצדדים בוצע מיום 10/8/11 עד יום 21/8/11.

6.         אין מחלוקת כי ביום 5/8/11 חתם מקס בביתו של פנחס בקיסריה על נספח ג' לכתב התביעה, שהוא מסמך המתיימר להעלות על הכתב חלק מההתחייבויות ההדדיות של הצדדים (מסמך זה יכונה להלן: "הסכם קיסריה"). נסיבות חתימת ההסכם שנויות במחלוקת בין הצדדים. התובעת טוענת כי מקס מדבר עברית ומבין עברית ולכן הבין היטב את תוכנו של הסכם קיסריה טרם חתימתו עליו. מקס טוען כי אינו יודע לקרוא עברית. לטענת מקס חתם על הסכם קיסריה לאחר שהוטעה לחשוב כי המסמך עליו חתם הינו אישור בדבר קבלת המקדמות בסך של 75 אלף דולר וכן תיעוד ההסכמה לפיה אם התובעת תחפוץ לקבל תיירים חדשים בחודשים הקרובים החל מ - 10/8/11 יהיה עליה להמשיך לשלם מקדמות לאחר תשלום חובה לגל התיירים הקרוב מתוך המקדמות על חשבון העמלות שמגיעות לה וכי אם לא יגיעו תיירים במספר הנדרש בהתאם לסיכום העמלות בין הצדדים, הרי שהחברה תאלץ להשיב לתובעת את הסכום הפרופורציונאלי בהתאם למס' התיירים שהגיע בפועל (סעיף 23 לתצהיר של מקס מיום 19/9/11).

7.         עוד טוענים הנתבעים כי התובעת לא הביאה ראיות מהימנות לכאורה לתמיכה בטענתה לפיה מקס מוסמך היה לחתום על הסכם קיסריה בשם החברה. לתמיכה בטענה זו, מפנה ב"כ הנתבעים לאמרת אגב בפסק דינה של כב' השופטת רונן בת.א. 1188/09 חדד ואח' נ' דדון ואח' , בה נאמר כי ככל שהדברים נוגעים לחברה הכופרת בסמכותו של אדם פרטי להתחייב בשמה, על הצד שכנגד מוטל הנטל להוכיח כי אותו אדם פרטי היה מוסמך בחתימתו לחייב את החברה.

8.         מס' ימים לפני הגשת התביעה, ביום 31/8/11, הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני המורה לנתבעים להימנע מהפניית תיירים המגיעים באמצעותם מתורכיה אל מתחרות עסקיות של התובעת עד 10/10/11. ביום 7/9/11 ניתן צו מניעה כמבוקש לאחר דיון אליו לא התייצבו הנתבעים וזאת על בסיס אישורי מסירה, לפיהם הנתבעים סירבו לקבל את כתבי הטענות. מקס וניקול טוענים כי הגיעו אליהם שני אנשים, שבדיעבד התברר להם כי הם עובדי התובעת ולאחר שסירבו להציג תעודת זהות, נדרשו להסתלק מהמקום לפני שתוזמן משטרה והסתלקו מבלי להותיר דבר. לא הוכח כי פקידי המסירה הנ"ל זומנו באמצעות ב"כ התובעת לדיון היום והנתבעים לא נחקרו על האמור בגרסתם הנוגדת. במצב דברים זה אסתפק בהבאת הגרסאות של הצדדים כפי שהן מבלי להכריע ביניהן.

9.         הנתבעים ביקשו לבטל את צו המניעה ונקבע דיון בבקשה ליום 27/9/11. בגמר הדיון, במהלכו לא נחקרו המצהירים , קבע כב' השופט וגנר כי צו המניעה הזמני מיום 7/9/11 יסויג באופן שהתיירים יובאו כתחנה ראשונה לחנות התובעת בירושלים וזאת בכפוף להפקדת 85 אלף ש"ח בקופת בית המשפט. 

10.        ביום 7/9/11 ניתן צו עיקול במעמד צד אחד על זכויות הנתבעים בבנק לאומי ועל המיטלטלין בדירתם של מקס וניקול ברח' שפיגלמן 9/23 בשכונת קרית השרון בנתניה. בדיון היום התברר כי העיקול על הזכויות של מקס וניקול לא תפס דבר ואילו העיקול על זכויות החברה הועבר ביום 13/9/11 לטיפול הסניף בנתניה וטרם התקבלה תשובה מהסניף עד עצם היום הזה. עוד התברר כי בוצע עיקול ברישום בביתם של ניקול ומקס ועוקלו רהיטים וטלויזיה כמפורט בפרוטוקול הדיון. העיקולים הופקו ביום 11/9/11. במהלך הדיון הוצג אישור מסירה ממנו עולה כי ביום 16/9/11 הומצאו המסמכים הנדרשים בביתם של מקס וניקול וזאת בהדבקה לאחר שלושה ביקורים. ב"כ הנתבעים לא ביקש לזמן לדיון את פקיד המסירה שכן, לטענתו, שלא נסתרה ידע לראשונה על מועד ביצוע ההמצאה וזהותו של פקיד המסירה במהלך הדיון שהתקיים היום.

11.        ביום 19/9/11 ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד כנגד מקס וניקול.

12.        היום התקיים דיון בבקשות הנתבעים לביטול צו עיכוב היציאה וצו העיקול במהלכו נחקרו פנחס, ניקול ומקס על האמור בתצהיריהם. בגמר הדיון סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל פה כמפורט בפרוטוקול.

13.        סכום התביעה, 818,413 ש"ח מורכב מהמרכיבים הבאים:

            א.         סכומים שהועברו לנתבעים או עבורם בקיזוז עמלות - 50,968 דולר.

            ב.         ריבית בגין רכישת מלאי תכשיטים ומזכרות - 55,440 ש"ח.

            ג.          אובדן רווח צפוי בתקופה מיום 10/8/11 עד 10/10/11 - 160,969 דולר.